החלטה בתיק ת"א 2150-08

פתח דבר

מונחת בפני בקשתו של המבקש, הנתבע 1 בתביעה העיקרית, לסילוקה על הסף של התביעה בתיק זה, ככל שהיא נוגעת אליו.

טענות המשיב - התובע בכתב התביעה

המבקש רכש מהמנוח נחמיה אשוואל ז"ל ורעיתו, עליה אשוואל (להלן - אשוואל), את זכויותיהם במקרקעין הידועים כחלקה 14/2 בגוש 5508 בראש העין (להלן - המקרקעין). בעקבות טענות בדבר הפרת ההסכם על ידי המבקש הגישו אשוואל תובענה לביטולו של הסכם המכר. במקביל ולאחר הגשת התובענה מכרו אשוואל שוב את זכויותיהם במקרקעין למשיב, וזאת בהסכם שנחתם ביום 12.12.05.

בהסכם המכר, שנכרת בין המשיב ובין אשוואל, התחייב המשיב לשלם לבנק למשכנתאות תשלומים שונים, וזאת עקב נקיטת הליכי מימוש משכנתא והליכי פינוי מהמקרקעין על ידי הבנק נגד אשוואל. תשלומים אלו שולמו במקום המבקש, שהיה צריך לשאת בהם עפ"י הוראות הסכם המכר, שנכרת בינו ובין אשוואל, כאמור לעיל.

בעקבות רישום העברת הזכויות במקרקעין מאשוואל למבקש נאלץ המשיב לעתור לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי, ולפיו יש לרשום את הזכויות במקרקעין על שמו של המשיב ולא על שמו של המבקש.

בנסיבות אלו עותר המשיב בתביעה העיקרית בתיק זה לחיוב המבקש בשיפוי המשיב בגין התשלומים ששילם המשיב לבנק למשכנתאות, כאמור לעיל, בסך 210,455 ש"ח (193,455 ש"ח ועוד 17,000 ש"ח).

כמו כן עותר המשיב לחיוב המבקש בשיפוי המשיב בגין תשלומים ששילם לאשוואל על חשבון תמורת המקרקעין.

טענות המבקש

בין המבקש והמשיב התנהלו במקביל להליכים בתיק זה הליכים נוספים בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, בנוגע למקרקעין. הליכים אלו התנהלו במאוחד עם התובענה, שהגישו אשוואל נגד המבקש. נטענו שם טענות עובדתיות ומשפטיות זהות לאלו שנדונו בתיק זה.

ביום 28.11.12 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי (להלן - פסק הדין). העובדות, שנטענו על ידי המשיב בכתב התביעה בתיק זה, כבר נדונו והוכרעו בפסק הדין. בפסק הדין נקבע, כי אשוואל הם אלו שחייבים להשיב למשיב כספים, בעוד שהמבקש אינו חייב להשיב לו כספים. אכן על פסק הדין הגיש המשיב ערעור, אך בכתב הערעור אין הוא חולק על הקביעה, כי המבקש אינו חייב להשיב לו כספים.

פסק הדין יוצר, איפוא, מעשה בית דין בכל הנוגע לנטען בתביעה העיקרית בתיק זה, ועל כן יש לדחות התביעה בתיק זה מחמת קיומו של מעשה בית דין.

טענות המשיב

התביעה העיקרית נוגעת לתשלום 210,455 ש"ח (193,455 ש"ח ועוד 17,000 ש"ח), ששילם המשיב במקום המבקש לבנק למשכנתאות, וכן לפיצוי בסך 230,500 ש"ח בגין הנזק שנגרם למבקש בעטיים של מעשי המבקש ומחדליו.

פסק הדין לא יצר מעשה בית דין ביחס לנטען בתביעה בתיק זה, בין השאר, היות שעדין אין מדובר בפסק דין חלוט. ערעור על פסק הדין, שהוגש לבית המשפט העליון, עדין תלוי ועומד.

יתירה מכך, המחלוקת הכספית בין הצדדים בתיק זה כלל לא עמדה לדיון בפני בית המשפט המחוזי. מה שעמד שם לדיון היתה השאלה, האם החוזה, לפיו רכש המבקש את המקרקעין מאשוואל הנזכר לעיל, עומד בתוקפו, כאשר אם אין חוזה זה עומד בתוקף, עומד תחתיו בתוקף חוזה, ולפיו המשיב רכש את המקרקעין מאשוואל.

דיון והכרעה

כבר בפתח הדברים אומר, כי איש מן הצדדים לא הציג בפני את כתבי הטענות, שהוגשו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. על הטענות שנטענו שם אני למד מהאמור בפסק הדין.

על פי האמור בפסק הדין (עמ' 3 לפסה"ד, שורות 24-29) עתר המשיב לבית המשפט המחוזי לאכיפת זכויותיו על פי הסכם המכר, שנכרת בינו ובין אשוואל, ולמתן פסק דין הצהרתי בדבר עדיפות זכויותיו במקרקעין על אלו של המבקש. לא נתבע שם על ידי המשיב סעד כספי כלשהו. תביעה זו של המשיב אכן נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, וכך נאמר שם בעניין זה (עמ' 31 לפסה"ד, שורות 4-7):